<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף יג.</h2>
תנאי עבד בכך וכך וכו' איך פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מנאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דהוה ריבוני מקדמת דנא דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית על נפשאי למפלח ליה כך וכך שנין כי היכי דפלחית ליה עד השתא ולא יהא לי רשותא לעכובי ולמעבר על דעתיה ומודינא קדמיכון דאית ליה לפלוני ריבוני עלאי פולחן שניא אילין וחומר שטרא דא כחומר כל שטרי יזפתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני דנא לפלוני דנא בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל וכו'. ורובא דהדין נוסחא כנוסחא דקמאי. ונוסחא דילן כגיטא דעלמא אנא פלוני בר פלוני שחררית פלוני בגיטא דחירותא דמסרנא קדמיכון על תנאה דפלח יתי כך וכך שניא ואי פלח לי שניא אילין ליהוי גיטא דחירותא גיטא מעכשיו ואי לא ליבטל גיטא וקביל פלני גיטא דחירותא על הדין תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למכתב תנאה בגו גיטא וכו' כדכתבינן לעיל. ומסתברא דלא בעי קנין.
<h2>דף לב.</h2>
וכתב גאון אי נפק כתבא דאיתה באסמכתא אף על גב דכתב ביה דלאו כאסמכתא שטרא בטילא הוא דהשתא לענין גיטין גרסינן (גיטין ל"ב.) בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכל שכן לענין ממון.
<h2>דף לד.</h2>
ובתשובה לרבינו אלפס ז"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואמר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיקנא התם אם נתקרע הגט קודם גמר התנאי אינה צריכה גט אחר ואין משגיחין עליו וכל שכן אם בטלו שאינו כלום. וההוא עובדא (גיטין ל"ד.) דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא אתא ופסקיה מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ופרכינן אטו התם לבטולי קא מכוין דמשמע דמצי לבטולי בפירוש ההוא מוקים לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עיונא דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים התנאי אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפרשינן לעיל במאמר שלישי.
<h2>דף מ:</h2>
תנאי עבד בכך וכך וכו' איך פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מנאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דהוה ריבוני מקדמת דנא דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית על נפשאי למפלח ליה כך וכך שנין כי היכי דפלחית ליה עד השתא ולא יהא לי רשותא לעכובי ולמעבר על דעתיה ומודינא קדמיכון דאית ליה לפלוני ריבוני עלאי פולחן שניא אילין וחומר שטרא דא כחומר כל שטרי יזפתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני דנא לפלוני דנא בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל וכו'. ורובא דהדין נוסחא כנוסחא דקמאי. ונוסחא דילן כגיטא דעלמא אנא פלוני בר פלוני שחררית פלוני בגיטא דחירותא דמסרנא קדמיכון על תנאה דפלח יתי כך וכך שניא ואי פלח לי שניא אילין ליהוי גיטא דחירותא גיטא מעכשיו ואי לא ליבטל גיטא וקביל פלני גיטא דחירותא על הדין תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למכתב תנאה בגו גיטא וכו' כדכתבינן לעיל. ומסתברא דלא בעי קנין.
<h2>דף עב.</h2>
הענין האחד עשר תנאי בלא אסמכתא כלשון אי כדאמרינן (ב"מ ס"ו:) כל דאי לא קני. וכתב רבינו האי בספר מקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעשה על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון הקדש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואף על פי שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן (גיטין ע"ב.) הרי זה גיטך אם מתי הרי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. ותמיהא לן דהא התם משום טעמא דאין גט לאחר מיתה הוא, דהא אי אמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אף על גב דאמר לה בלשון אם. ורבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי דאי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא כגון אם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיה דקנו מיניה בבית דין חשוב. ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא לאו מילתא יתירתא אי נמי דהוא בידו לאו אסמכתא היא כדאמרינן בפרק המקבל (ק"ד:) ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא אמר מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אף על גב דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא. וגרסינן נמי באיזהו נשך (ס"ו:) אי טרפי לה מנך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך. ואמר רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזל אפרוותא דבי אל שפט ואמר אמימר אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי מסתברא מילתיה דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבין ליה ניהליה רב אשי אמר אפילו יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו. שמע מינה אף על גב דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב. ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק ביה רב כהנא זוזי ואמר ליה אי יהיבנא לך ליום פלוני מוטב ואי לא שקול חמרא בזוזך מילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו. ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני. והלכתא כל דאי לא קני דוקא מילתא יתירתא ולאו בידו. וכתב גאון אי נפק כתבא דאיתה באסמכתא אף על גב דכתב ביה דלאו כאסמכתא שטרא בטילא הוא דהשתא לענין גיטין גרסינן (גיטין ל"ב.) בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכל שכן לענין ממון.
[ה]ענין הארבעה עשר שלא יהא בו אונס שכל תנאי שאירע בו אונס התנאי בטל לבד מגיטין וקדושין. גרסינן בפרק מי שאחזו זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר ולא כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט כו' אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע אמר לה מהיום כמעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי. מהיום ולאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי וחולצת ולא מתיבמת. אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט [אם לא מתי לא יהא גט] לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט דבעינן הין קודם ללאו. והאי דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתב בגיטא מן יומא דנן ולעלם. דאי לאו הכי הא קיימא לן אם מתי כלאחר מיתה דמי ולא אמר כלום עד דאמר מעכשיו [אי נמי דשמואל אתקין אמתניתין קאי בדאמר מהיום או מעכשיו דהא ודאי לא פליג אמתניתין ותנאי כפול והן קודם ללאו אתא לאשמועינן]. זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו נמי אם עמד חוזר ואפילו בסתם בלא תנאי חוזר ותקנתא דשמואל לכהני אצטריך דלא פסיל וליתה לדרב הונא כדאמרינן רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ואם עמד אינו חוזר כדגרסינן באיזהו נשך (ס"ו.) בההוא דאינגיד ואיתנח ואמר ליה אמאי מתנחת אי קיימת דידך אנא ואמרינן פטומי מילי נינהו ואינו חוזר ודוקא בסתם אבל אם פירש ואמר אם מתי דכולי עלמא אם עמד חוזר ומסתברא דליתה לדרב הונא הא מתניתין אם עמד חוזר דוקא במתנת שכיב מרע כדאיתה באות מם.
<h2>דף עו.</h2>
הענין השני (קדושין ס"א.) תנאי כפול דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם ונתת להם את ארץ הגלעד ואם לא יעברו ונאחזו וכו'. וגרסינן בפרק מי שאחזו (ע"ו.) הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט. וכתב רבינו אלפס דהלכתא כרבנן ואף על גב דקיימא לן דבעי תנאי כפול הני מילי באם תשמשי אם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו ואם לא יעברו אבל בעל מנת לא דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ולא בעינן תנאי כפול ולא להקדים תנאי למעשה וכן כתב הבבלי (פ"ו מאישות). ותמיהא לן חדא דפלוגתא דרבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בתנאי כפול בעל מנת הוא בקדושין (תוספתא פ"ג ה"ב) והכא נמי בעל מנת הוא דקאמר לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי ורבנן דאמרי נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט לאו טעמא משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אלא משום דלא בעינן כלל תנאי כפול. ועוד השתא באם בעינן תנאי כפול ואי לא כפליה ואי נמי מעשה קודם לתנאי אף על גב דלא אתקיים תנאי נתקיים המעשה על מנת דכמעכשיו דמי לא כל שכן דאף על גב דלא נתקיים התנאי תתקיים המעשה. ומסתברא דאפילו בעל מנת בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאין והלכתא כרבי מאיר בעל מנת שתשמשי ולא כפליה דאף על גב דלא נתקיים התנאי הרי זה גט וכדאיתא הכא. וכדגרסינן בירושלמי (פ"ג דקדושין ה"ג וש"נ) תני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו ולרבי מאיר היכא דכפליה לתנאיה ולרבנן היכא דלא כפליה לתנאיה קיימא לן כרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי כלומר כאילו אמר מעכשיו תתקיים המעשה אם תתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי אגלאי מילתא למפרע דמההוא שעתא איתקיים ליה המעשה ונפקא מינה למה שאירע בנתיים כדפרישית לעיל. והא דאמרינן (גיטין ע"ה.) הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת ואמרינן עלה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול וכו' ורב אשי אוקמה (שם:) לעולם רבנן היא דלא בעו תנאי כפול וסיפא היינו טעמא דמגורשת דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז דקיימא לן (גיטין ע"ד.) והיא תתן ומגורשת מעכשיו אף על גב דנתקרע הגט או שאבד הכא נמי מגורשת היא מעכשיו באותו הגט על מנת שתחזיר לו את הנייר ואם אבד או נשרף תשלם דמיו ואי נמי הוה ליה כמתנה על מנת להחזיר וכשתחזיר לו הנייר או דמיו אגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא ולעולם בין באם בין בעל מנת בעינן תנאי כפול וליכא בינייהו אלא בעל מנת כשנתקיים התנאי יתקיים המעשה למפרע ובאם בשעה שנתקיים התנאי נתקיים המעשה. וכן מצאתי בתשובת הר' יעקב זצ"ל.
ובתשובה לרבינו אלפס ז"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואמר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיקנא התם אם נתקרע הגט קודם גמר התנאי אינה צריכה גט אחר ואין משגיחין עליו וכל שכן אם בטלו שאינו כלום. וההוא עובדא (גיטין ל"ד.) דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא אתא ופסקיה מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ופרכינן אטו התם לבטולי קא מכוין דמשמע דמצי לבטולי בפירוש ההוא מוקים לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עיונא דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים התנאי אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפרשינן לעיל במאמר שלישי.
ומסתברא בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דקדוקי התנאי וכן כתוב בתשובת רבי משה הגאון וכן הורו כל הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות. ותשובת רב אלפס דקאמר דוקא בגיטין וקדושין אבל בממונא לא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבא בממונא הוא דבעינן באיסורא לחודא לא בעינן כדגרסינן בסוף פרק שבועת העדות (ל"ו.) אל יככה יברכך ויטיב לך רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר גמרא והא לית [ליה] לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כי לית ליה בממונא אבל באיסורא אית ליה. ואסיקנא סוטה שאני דאיסורא דאית בה ממונא הוא שמע מינה דבממונא פשיטא לן דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ורבינו חננאל ורבינו אלפס כי פסקו הלכתא כסתם מתניתין דהשוכר את הפועלים (צ"ד.) בכל תנאי שיש בעולם אמרו ולא אוקמוה בגיטין וקידושין. ורבוותא קמאי בנוסחא דתנאי כולהו דקדוקי כתבי. וכן הלכתא. וגיטין וקדושין אף על גב דאיסורא הוא לא אמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן ואזלינן לחומרא דגרסינן בירושלמי בקדושין (פ"ג ה"ג) ואיתא נמי בעירובין (פ"ג ה"ה) בהאי לישנא כלה ירדו לסמפון כשיטת רבי מאיר בקידושין רבי חנינא חברוי דרבנין בעי למה לי כרבי מאיר אפילו כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלוני בן פלוני מקדש ליך אנת פלונית בת פלוני ומכניסך ליום פלן ואי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הן וכה לית ליה אמר ר' מתניא חומר הוא בעריות. והכי פירושא ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הן אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיום התנאי אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרה רבי מאיר כדאמרינן התם הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים היום ולא ירדו ובא אחר וקדשה אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים וכיון דלא ירדו תפסי קדושי שני ולשני אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפסי קידושי הראשון. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות לאו אתה שומע הן כלומר באיסורא כדאמרינן בשבועות (ל"ו.) אל יככה יברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ותנן (עיין שם:) נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמא כרבי מאיר והכא דהוא אסורא לית ליה דאי אית ליה קידושי (ראשון) [שני] קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והלכך בממונא אי לא כפליה לתנאיה המעשה קיים ותנאי בטל. באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין. בגיטין וקידושין דאיסור ערוה אם לא כפל מקודשת לחומרא ומשום חומרא הוא דבעינן תנאי כפול וכן הלכתא. ובעל מתיבות אייתי להאי ירושלמי. ורבינו שמואל כתב בפרק יש נוחלין (קל"ז:) כרב אלפס דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול לרוחא דמילתא אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כרבי שמעון שזורי וגבי אתרוג לא בעינן תנאי כפול. ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובה.
ואיכא דקשיא ליה הא דתנן (ב"מ ק"ד.) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה. וניחא להו דהתם לא מקנה ליה ולא מידי דהא לא קאמר ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מחייב לקיומי לתנאיה ואף על גב דאמר ליה בלשון אסמכתא. ומסתברא דתנאה דאית ביה כפילא הוא דהא כתב לה אנא איקום ואישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא ולאו אסמכתא הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא.
תנאי גט בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי דתריכנא פלנית בת פלני אנתתי בגט דמסרנא קדמיכון בתנאה דא דאי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו ליהוי גיטא ואי אתינא עד תלתין יומין לבטל גיטא ואנן סהדי דקבילת אנתתיה ההוא גיטא על הדין תנאה. ולפום דלא חזו רבוותא למכתב תנאה בגו גיטא כתבינן ליה באנפי נפשיה ויהבינן ליה בידא דפלוני למהוי בידיה. ואי גיטא דשכיב מרע הוא כתיב אי לא מייתנא לא להוי גיטא ואי מייתנא להוי גיטא מעכשיו ואי לא לא ליהוי גיטא ואנן סהדי וכו'. ושטר תנאה דא כחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ותיהוי בידא דפלוני לזכו ולראיה.
<h2>דף עז.</h2>
הענין השלישי דתנן בהשוכר את הפועלים (צ"ד.) כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל. הענין הרביעי כל שאפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיים בסופו תנאו בטל ואמר רב טבלא אמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא אבל חכמים אומרים תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה וכו' רבי יהודה אומר כזה גט כלל אמר רבי יהודה בן תימא וכו' אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה בן תימא. ירושלמי לבעל מתיבות כל דבר שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו לא נתכוין זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ע"כ. ורישא בתנאי שיש בו מעשה בתחילתו ליכא מאן דפליג וכן הלכתא. וכתב רבינו חננאל זה ששנינו כל מעשה שיש תנאי בתחילתו בטל אף על גב דלא אשכחן לה אלא אליבא דר' מאיר דאמר תנאי קודם למעשה תנאו קיים מעשה קודם לתנאי תנאו בטל הלכתא כרבי מאיר דתני לה גבי הלכתא דהא מתניתין סתמא היא וכולהו הילכתא נינהו. גרסינן בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ה) רבי חייא בשם רבי יוחנן כל תנאי שהוא מעשה בתחילתו מקודשת לחומרים רבי חייא בשם רבי יוחנן קידושי מלוה לחומרים ובקרקע לא קנה ובמטלטלים אין מוסרין אותו למי שפרע.
ואיכא דקשיא להו הא דתנן (גיטין ע"ו:) כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש אינו גט רבי יוסי אומר כזה גט וכו' ואמרינן עלה לימא קסבר רבי יוסי כתב גט על תנאי כשר לא שאני התם מדהוה ליה (למיכתב) [למימר] אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמר כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ות"ק לא שנא הכי ולא שנא הכי. והתם דמעשה קודם לתנאי הוא והוי תנאה. ואיכא למימר תנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשנויי ביה שליח ואי שני ביה בתנאיה לא עבד ולא כלום אף על גב דמעשה קודם לתנאי הוא. והא דתנן (גיטין ע"ו) הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ולאו דוקא הרי זה גיטך תחילה אלא דינא אתא לאשמועינן.
ומסתברא דהא דגרסינן במסכת יום טוב (כ'.) ההוא דאמר הבו ארבע מאה זוזי לפלניא ולינסוב ברתאי ואמרינן עלה טעמא דאמר הבו ליה ואינסיב משום דמעשה קודם לתנאי קאמר אבל אי אמר אינסיב והבו ליה תנאי קודם למעשה הוא ואי נסיב שקיל ואי לא לא. ואיכא דקשיא ליה סדר סמפון דגרסינן בירושלמי דמעשה קודם לתנאי הוא כדכתיב לעיל.
<h2>דף פב.</h2>
הענין השלשה עשר תנאי בגט בלא שיור כדתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימנא בחוץ שיש בו שיור אבל על מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאה דעלמא ואי אמר לה על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחרים כדמפרש טעמא בגמרא ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול. ואמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אפילו על פה פסול ואזדא רבא לטעמיה וכו' כדלקמן.
<h2>דף פג:</h2>
הענין השנים עשר, תנאי בגט דבעינן דלישבוק רווחא בתנאה דליקיים מקמי דלימות, דאי אמר על מנת דתעביד הא מילתא לעולם לאו גיטא הוא. דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין לעולם על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות ואמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייך אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות. וכתב ר' שמעון קיירא ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא (ליה) [לה] לאלתר והוה לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בחיי בעל שני והוו ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאיה בגוויה קיים ושתתה יין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרים ובתראי לא הוו ממזרים ואסירא לשני. והוו פליגי בה רבנן דכיון דבחייו דבעל לא עברה עלוי תנאיה ולאחר מיתה הוא (דעבד) [דעברה] כיון דמית בעל בטל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע.
<h2>דף פד:</h2>
ובתשובות לרבינו אלפס הנותן גט על תנאי ימסור הגט לאשה על תנאי כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור אותו ליד שליש. ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש אבל לכתוב התנאי בסוף הגט או מאחוריו אינו רשאי שאם כתבו בתוכו הויא ליה לבעל זכותא בגויה ואינו כריתות — ואם בא הבעל בתוך הזמן אפילו ריח הגט אין בו — וכן כתב הרב המחבר. ומסתברא דאפילו אם נתנו ליד האשה יכול לבטלו קודם שנתקיים התנאי כדפרישית. ואליבא דהילכתא בין לרבא בין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכי דלא לטעי אינשי בין לאחר התורף ולפני התורף לא רגילי למכתב תנאי בגיטין. וכן כתב רבינו האי בתשובות. ואנן נמי הכי סבירא לן שאם נכתב התנאי בגט לאחר סיומו שלא יתחלף כשר כשמתקיים התנאי. ומסתייעא נמי מדגרסינן בפרק המביא גט (כ"ב:) אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזייפתיה. וגרסינן נמי גבי אם מתי (ע"ב:) הלכה כר' יוסי בעל פה או לא שמע מינה דתנאה בין בעל פה בין בכתב הוא ואם הוא על פה מוסרו לה בפני עידי מסירה. והכי גרסינן בפרק המגרש כל התנאים פוסלין בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל שפוסל על פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב. ופסק רבינו אלפס כרבא דאמר מחלוקת לאחר התורף והלכתא לפני התורף פסול לאחר התורף כשר אם נתקיים התנאי ולפני התורף פסול אפילו נתקיים התנאי ודוקא בכתב דפסיל לפני התורף משום גזירה דעל מנת אטו חוץ אבל על פה אפילו לפני התורף כשר. והני מילי על מנת אבל חוץ וכל דאיכא שיור בכתב פסלי אפילו לאחר התורף ובעל פה לפני התורף פסול לאחר התורף לא. כדרבא דאמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר להו רבא להנהו דכתבי גיטי שתקו לבעל עד דכתביתו ליה לתורף דגיטא שמא יזכיר לכם תנאי שיש בו שיור בגט כגון חוץ מפלוני ודומה לו והדין סברא לפסקא דרבינו אלפסי. אבל גאוני מתא מחסיא ותשובות פסקו כר' זירא בהאי לישנא אף על גב דפליג רבא על ר' זירא אכרע אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ואמר כתב גט על תנאי דברי הכל כשר והיכי דמי לאחר התורף ולפני התורף נמי דרבי פסיל בעל מנת ורבנן מכשירין הלכה כרבנן דרבנן דמתניתין דבהדי ר' אלעזר ורבנן דברייתא דבהדי רבי ור' זירא וברייתא דתני אבוה דר' אבין כולהו מכשרי בעל מנת בין לפני התורף בין לאחר התורף בין בכתב בין בעל פה. ולא חזינן לרבינו חננאל סבריה. ומסתברא כפסקא דקמאי דרבי זירא הא מיפלג פליג ולא אמר ליה אבוה דר' אבין דברי הכל פסול כרבא דאמר לפני התורף פסול לאחר התורף כשר שמע מינה דלית הלכתא כרבא. ופלוגתא דרבוותא היא ואזלינן לחומרא. ובעל מתיבות דלא אייתי פלוגתא דרבה ור' זירא סמך על הירושלמי דאייתי בפרק השוכר כדכתבינן לעיל (בדרך הרביעי) בדרך התנאי כל המתקיים בפה מתקיים בכתב. ירושלמי (גיטין פ"ג ה"א) מה פליגין בשבטל תנאו אבל לא בטל אף רבי מודה הדא אמרה כל התנאין דתנינן בגיטין דלא כרבי אמר ר' חנינא תמן בכותב על מנת כן ברם הכא בנותן על מנת כן ר' זעירא בעי קומי רבי מנא הדא אמרה אין טופסין כרבי אמר ליה מה את בעי מר' ר' כר' יהודה דר' יהודה פוסל בטופסין. ומשמע דסבירא ליה לירושלמי דהיכא דהגט נכתב בעל מנת ובשעת מסירה בטלו הוא דפסול משום דכתיבה ונתינה אין שוין ובעינן שיהא כרות לשמה משעה ראשונה כדאיתא התם. אבל כתיבה ונתינה שוין בעל מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאים דעלמא וצריכא עיונא.
תנאי גט בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי דתריכנא פלנית בת פלני אנתתי בגט דמסרנא קדמיכון בתנאה דא דאי לא אתינא עד תלתין יומין מעכשיו ליהוי גיטא ואי אתינא עד תלתין יומין לבטל גיטא ואנן סהדי דקבילת אנתתיה ההוא גיטא על הדין תנאה. ולפום דלא חזו רבוותא למכתב תנאה בגו גיטא כתבינן ליה באנפי נפשיה ויהבינן ליה בידא דפלוני למהוי בידיה. ואי גיטא דשכיב מרע הוא כתיב אי לא מייתנא לא להוי גיטא ואי מייתנא להוי גיטא מעכשיו ואי לא לא ליהוי גיטא ואנן סהדי וכו'. ושטר תנאה דא כחומר כל שטרי תנאין דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ותיהוי בידא דפלוני לזכו ולראיה.
תנאי עבד בכך וכך וכו' איך פלני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מנאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דהוה ריבוני מקדמת דנא דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא וקבילית על נפשאי למפלח ליה כך וכך שנין כי היכי דפלחית ליה עד השתא ולא יהא לי רשותא לעכובי ולמעבר על דעתיה ומודינא קדמיכון דאית ליה לפלוני ריבוני עלאי פולחן שניא אילין וחומר שטרא דא כחומר כל שטרי יזפתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני דנא לפלוני דנא בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל וכו'. ורובא דהדין נוסחא כנוסחא דקמאי. ונוסחא דילן כגיטא דעלמא אנא פלוני בר פלוני שחררית פלוני בגיטא דחירותא דמסרנא קדמיכון על תנאה דפלח יתי כך וכך שניא ואי פלח לי שניא אילין ליהוי גיטא דחירותא גיטא מעכשיו ואי לא ליבטל גיטא וקביל פלני גיטא דחירותא על הדין תנאה ולפום דלא חזו רבוותא למכתב תנאה בגו גיטא וכו' כדכתבינן לעיל. ומסתברא דלא בעי קנין.
